לפני תקופה הזמין אותי הרב אריה ליבוביץ מנהל גמ"ח יד שמשון
להתראיין לפודקאסט "מהון להון" לפרק מיוחד בנושא 'מיצוי זכויות'
התיישבנו באולפן, ור' אריה שאל אותי שאלה פשוטה:
"מה הסיבה העיקרית שאנשים לא מקבלים את מה שמגיע להם?"
עניתי בלי לחשוב פעמיים: "כי הם לא יודעים שמגיע להם"

עיניים להם ולא יראו

סיפרתי לרב ליבוביץ על שני אברכים לא צעירים, בגיל נישואי ילדים אברכים רציניים שיושבים ולומדים כל היום. שפנו אלינו בשנה האחרונה עם אותה בעיה הם סובלים מראייה ירודה מאוד.
הם לא עיוורים, חס וחלילה. אבל הם לא רואים טוב. ברחוב הם לא זיהו אנשים, ונתקלו בקשיים שונים לאורך חיי היום יום.
הם חיו ככה שנים. אף אחד מהם לא חשב שמגיעה לו קצבה. אחד כן ניסה, לפני חמש עשרה שנה, נדחה – וירד מזה.
מישהו בכולל אמר להם תבדקו אולי אתם זכאים לקצבה, הם פנו אלינו ואכן הגשנו עבורם בקשה לקצבת נכות, וברוך ה' שניהם קיבלו קצבה מלאה, לצמיתות,
אצל אחד מהם זה הלך בקלות יחסית אצל השני היינו צריכים להתאמץ, הגענו לערר, אבל בתכלס' שניהם מקבלים היום קצבה חודשית קבועה של שמונת אלפים ושש מאות שקל כל חודש (לפני הטבות נלוות).
מעבר לזה שניהם קיבלו גם בונוס מיוחד של רטרו, תשלום רטרואקטיבי של יותר ממאה אלף שקל. על תקופה של שנה לפני תאריך הגשת התביעה.
מהרגע שהגיעו אלינו עשינו מאמץ להגיש את התביעה כמה שיותר מהר שלא יפסידו חודשים נוספים של קצבאות, אבל על שנים אחורה שהיו זכאים ולא ידעו אין לנו שום דרך להביא להם קצבה.

האברכים הללו לא לבד, אחד המקרים הראשונים שהיו לנו לאחר הקמת העסק היה של אשה שפנתה אלינו בעקבות שבר פשוט, ורק במקרה שמענו ממנה שיש לה בעיית ראיה חמורה, מה שבסופו של דבר זיכה אותה בקצבת נכות מלאה לצמיתות, לא בגלל השבר בגלל העיניים.

ואני שואל איך זה יכול להיות? אנשים סובלים לאורך שנים, הקצבה בהשג יד והם פשוט לא מבקשים
התשובה פשוטה: אף אחד לא סיפר להם.
הבעיה היא לא הבירוקרטיה של ביטוח לאומי – הבעיה היא חוסר מודעות.

הרבה אנשים חושבים שקצבת נכות זה למשותקים. למרותקים למיטה. לנכים קשים. זה מה שמצטייר בדמיון.
האמת אחרת לגמרי. יש המון מצבים רפואיים שנותנים זכאות לקצבה – והרבה אנשים פשוט לא מעלים על דעתם לבדוק.
הנה סיפור נוסף, שנתקלנו בו לאחרונה, פנה אלינו אדם עם בעיה של כפייתיות יחסית קלה, לא משהו ברמה שמזכה בקצבה, אבל בתוך השיחה איתו התברר לנו כי הוא מתקשה מאוד בראיה באחת העיניים, על עין אחת אי אפשר לקבל קצבה שכן ניתן לתפקד באמצעות העין השניה, אבל כאשר צירפנו את שני הבעיות יחד והגשנו את הבקשה לקצבת נכות, העין שלא מתפקדת סייעה לו לצלוח את אחוזי הנכות הרפואית, והכפייתיות עזרה לצלוח את מבחן האי כושר, וכך יחד אושרה לו קצבה לצמיתות.

זה לא רק בעיות ראיה, הבעיה קיימת בתחומים נוספים לאחרונה פנה אלינו יהודי שמסתובב אצל פסיכיאטרים למעלה מעשור, הוא סובל מבעיה משמעותית אבל מעולם לא העלה על דעתו לבקש קצבה, היה לו את כל המסמכים אמרנו לו תגיש לבד הכל מוכן רק תגיש ותקבל, אבל אין דרך להחזיר אחורה את כל השנים שלא קיבל קצבה

הסיפורים לא מסתיימים כאן, היה לנו מקרה של יהודי בן שישים. עבד כל החיים, ניהל עסק, התפרנס בכבוד. ואז הוא חלה. מחלת לב. אישפוזים ארוכים בתל השומר. את העסק סגר. לעבוד הפסיק. ובתוך כל ההתמודדות הקשה הזאת, אף אחד לא עצר לרגע לחשוב על ביטוח לאומי.
עברו שנתיים. רק אז אחד הילדים שאל אותו: "אבא, אולי בעצם מגיעה לך קצבה?"
הוא בא אלינו, וקיבל קצבה מלאה לצמיתות.
ומה מוזר? שדווקא בתקופה שהיה מאושפז, כשמצבו היה קשה הרבה יותר – היה לו הכי קל לקבל. העובדת הסוציאלית בבית החולים יכולה להגיש את הבקשה במקומו והיו מאשרים לו בקלי קלות אבל הוא פשוט לא חשב על זה.
אמנם יש לסיפור סוף טוב וכעת הוא מקבל קצבה, אבל חבל על כל השנים שהוא לא ידע ולא קיבל ואת זה אין דרך לקבל כעת.

שלשה כללי אצבע

לכן הכלל הוא תמיד, אם יש ספק – אין ספק,
לא יודעים האם אתם זכאים לקצבה,
אל תניחו הנחות תפנו, תבררו.
אל תזניחו.

נו באמת, על כל כאב ראש נלך לבדוק אם זה מזכה בקצבה?
לא, לא על כל מיחוש קל צריך לרוץ ולבדוק
רק כאשר יש סיבה להאמין שאכן תקבלו קצבה
והנה שלשה כללי אצבע בסיסיים שיעזרו לכם לדעת האם יש סיבה לפנות ולבדוק את הזכאות לקצבת נכות

1. גיל – מגיל שמונה עשרה עד גיל פרישה (שישים ושבע לגברים, שישים ושלוש לנשים).
2. הכנסה – עד כשמונת אלפים ומאתיים שקל בחודש. מעל זה, ביטוח לאומי לא ידון בבקשה חדשה.
   (אגב, מי שכבר אושרה לו קצבה – ממשיך לקבל קצבה חלקית גם אם ההכנסה עלתה אחר כך)
3. בעיה רפואית שפוגעת בתפקוד – בעיה שמשפיעה על היכולת לעבוד ולתפקד.

שלושת התנאים מתקיימים? אל תחכו.
תבררו כעת ותבדקו האם אתם זכאים.
התשובה כמובן מורכבת ותלויה בפרטים וכל מקרה צריך להבדק לגופו.
אך אם יש את שלשת התנאים רצוי בהחלט לפנות ולברר האם אתם זכאים.

ניסיתי. נדחיתי. אין לי סיכוי

אנשים רבים אומרים את המשפט הבא "בדקו לי פעם ואמרו שאין סיכוי"
האמת? דחייה היא לא סוף פסוק. להפך. היא נקודת התחלה.
אבל לפני שרצים להגיש ערר, חשוב להבין דבר אחד: למה בעצם נדחיתם? אולי חסר מסמך רפואי בתיק. אולי הוועדה לא הבינה משהו. אולי פשוט צריך לחכות, לאסוף חומר טוב יותר, ולגשת מחדש.
מומלץ בהחלט לראות את המאמר המפורט שכתבנו בנושא הגשת ערר.

זהירות מטעויות

ויש עוד כלל ברזל: אל תגישו "כמו שזה". אל תגידו לעצמכם "נגיש עכשיו, ואם יידחו – בערר נתקן". זו טעות. הוועדה הראשונה היא ההזדמנות הכי טובה שלכם. אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני.
תערכו היטב לפני שאתם מגישים את הבקשה.

והעיקר, אל תניחו הנחות ללא בסיס – רוב הסיפורים שאני פוגש הם אותו סיפור: אנשים שלא ידעו. לא בדקו. אף אחד לא סיפר להם. ואחר כך מתברר שמגיע להם סכום משמעותי, כל חודש, לכל החיים.

אז תבדקו. תתקשרו. תשאלו.

זה לא עולה כסף לשאול.

(למעונינים הנה הקישור לפודקאסט המלא או כאן בקול הלשון
כמו כן ניתן להאזין בקו התוכן של 'קל זכות' 02-642-80-80 שלוחה 2)